החלטה בתיק רע"א 4203-09-11

1.                            לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 19.7.2011 (כב' השופטת ש' רנר). בהחלטה זו, ביטל בית משפט קמא צו עיקול זמני שהוטל על ידו ביום 5.5.2011. העיקול שבוטל הוטל על כספים המגיעים למשיב מכח פוליסת ביטוח.

2.                            עובדות המקרה הרלוונטיות הן אלו: המבקשת היא בעלת זכויות בנכס הנמצא ברחוב עין גדי 22 בירושלים הידוע גם כחלקה 42 בגוש 30115 (להלן - ' הנכס'). המשיב מחזיק בנכס מכח הסכם שכירות. השכירות היא שכירות מוגנת בחלקים מסוימים בנכס ובחלקים אחרים היא שכירות חופשית. הנכס הוא מבנה בן שלוש קומות. קומת הקרקע משמשת את המשיב להפעלת עסק של מינימרקט. לטענת המבקשת (כפי העולה מכתב תביעתה) המשיך המשיב להחזיק בנכס גם לאחר תום תקופת השכירות החופשית. בשל כך תבעה דמי שימוש ראויים בגין ההחזקה החורגת וכן פיצוי מוסכם (ת.א. 9166-09). התביעה היא לפיצוי בסך 1,871,443 ש"ח. במקביל לתביעת הפיצוי הגישה המשיבה גם תביעה לפינוי  הנכס (ת.א. 7874/09). ביום 27.10.2009 הטיל בית משפט קמא עיקול על זכויותיו וכספיו של המשיב בבנק לאומי ובבנק דיסקונט וכן על נכס מקרקעין של המשיב המצוי בדרך בית לחם בירושלים.

3.                            המשיב התנגד להטלת העיקול, וביום 21.4.2010, תוך דחיית בקשתו, נקבע על-ידי כב' הרשם א' פוני, כי המשיבה הציגה בכתב תביעתה תשתית עובדתית לכאורה לקיומו של חוב אשר בא לידי ביטוי בכתב התביעה. עוד נקבע שהנכס בדרך בית לחם, הוא הנכס היחידי אשר חופשי משעבוד ואשר יכול לשמש בבוא היום עם מתן פסק הדין כמקור לפירעון פסק הדין. אשר על כן, במונחי נטל ההכבדה, נקבע שיש מקום להטיל את העיקול על הנכס שבדרך בית לחם. בית המשפט הוסיף וציין, כי די בהצגת התשתית העובדתית והחשש הסביר לעניין נטל ההכבדה, על מנת להותיר את צו העיקול שניתן בשעתו - על כנו.

4.                            ביום 27.4.2011 הגישה המבקשת בקשה נוספת להטלת עיקול. הפעם, על כספי המשיב המגיעים לו מחברת ביטוח. לכספים אלה זכאי המשיב עקב שריפה שפרצה בעסקו השוכן בקומת הקרקע. במעמד צד אחד, אושרה הבקשה והוטל העיקול. המשיב הגיש בקשה לביטול החלטה זו. בקשת הביטול נעתרה בהחלטה של כב' השופטת ש' רנר מיום 19.7.2011. החלטה זו, היא העומדת ביסוד בקשת רשות הערעור שלפניי. נפרט את שנקבע בה:

5.                            בית-משפט קמא ביטל את העיקול הזמני שהוטל על הכספים שהתקבלו מחברת הביטוח בגין השריפה בעסקו של המשיב, וזאת לאחר שקיים דיון שבמהלכו נחקרו המבקשת וכן המשיב. בית המשפט ציין, כי מתוך סכום התביעה שצוין לעיל, מרכיב מרכזי העולה על מיליון ש"ח, הנו בגין פיצוי מוסכם ויש  טענה בכתב ההגנה, לפיה יש מקום להורות על הפחתת הפיצוי המוסכם. בית המשפט הוסיף וציין, כי בהחלטת כב' הרשם פוני לא היה דיון בשאלת הזכות לכאורה בכלל הסכום שנתבע, ובית המשפט הסתפק בעצם קיומו של החוב. אולם, מאחר וכבר קיים עיקול על נכס שערכו הוא כמיליון ש"ח, יש מקום לבחון את משקל הזכות הלכאורית לכלל החוב הנתבע, וזאת בשים לב לחלק היחסי של הפיצוי המוסכם וטענת "ההפחתה" של פיצוי זה שבכתב ההגנה. בית. המשפט הוסיף וציין, כי סכומי החוב אף ללא פיצוי המוסכם, שנויים במחלוקת, והפערים בין הצדדים הם גדולים, כך שלא ניתן לקבוע בשלב זה איזו מגרסות הצדדים היא בעלת תשתית ראייתית משמעותית יותר. בית-משפט קמא ציין אמנם, כי המשיב לא פירט את ההלוואות שנטל מקרובי משפחה ואף לא המציא חשבוניות בגובה התשלומים שעוד נותר חייב, וזאת בהמשך לטענתו לפיה הוא נזקק בדחיפות לכספי הביטוח. אולם, ציין בית המשפט, כי יש להניח שגובה הפיצוי מטעם חברת הביטוח משקף את הנזק שנגרם ומעבר לכך, העיד המשיב ועדותו לא נסתרה, כי יש לו פחות סחורה מבעבר והוא אינו עושה שימוש בכל השטח בו היה עושה שימוש קודם לכן, וכי יש לו חובות והתראות שהוא מקבל מספקים שונים. על רקע זה, קבע בית-משפט קמא, שמאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב. אשר על כן, בוטל העיקול.

6.                            בבקשת רשות הערעור נטען, כי יש מקום להתערב בהחלטה זו של בית-משפט קמא, בה ביטל את העיקול, ולהורות על השבתו על כנו. נטען בבקשת רשות הערעור, שכבר בהחלטתו של כב' הרשם פוני נקבעו ממצאים העולים כדי השתק פלוגתא, הן בכל הקשור לעית התביעה והן בכל הקשור לנטל ההכבדה. עוד נטען, כי שגה בית-משפט קמא במסקנתו לעניין מאזן הנוחות. כך הדבר, נוכח טענות המבקשת לפיה המשיב שיקם את החנות באמצעות כספים עצמאיים ובלא צורך בכספי הביטוח, והכל כאשר המשיב לא מספר מידע על הכנסות שיש לו מבתי עסק נוספים והסתפק באמירות כלליות ובגרסה רווית סתירות. עוד נטען, לעניין סיכויי ההליך העיקרי, כי לא היה מקום ליתן משקל כה משמעותי לכך שמדובר בתביעה שחלק ניכר שלה הוא בגין פיצויים מוסמכים. אליבא דמבקשת, טענת ההגנה בדבר הפחתת הפיצויים המוסכמים, היא טענה בעלמא ויש בסיס לתביעה ברכיב זה, נוכח התנהלותו הבעייתית של המשיב כביכול. אשר לעיקול על נכס המקרקעין, הרי ששוויו אינו כפי שצוין על-ידי בית-משפט קמא, שכן היה וימומש, יפחת שוויו משמעותית ואין המדובר בשווי של נכס במכר "פנוי". לבסוף נטען, כי שיקולי מאזן הנוחות לא הצדיקו את החלטת בית-משפט קמא. מכתבי ההתראה שציין המשיב, לא פורטו וראיות שונות שהביאה המבקשת מוכיחות, לטענתה, שהחנות נפתחה באופן מלא והמשיב אינו זקוק לפיכך בדחיפות לכספי הביטוח וראיה לכך היא העובדה שהבקשה לביטול העיקול הוגשה בשיהוי.

7.         לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי, מסקנתי היא כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. להווי ידוע, כי מתחם ההתערבות של ערכאות הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הקשור למתן סעד זמני, הוא מתחם מצומצם (ראו למשל, רע"א 8267/07 סאמר נ' סאמר (לא פורסם, 14.10.2007); רע"א 1496/08 שהארוך נ' דיל (לא פורסם, 28.2.2008)). נסיבות המקרה שלפניי, אינן מצדיקות התערבות מעין זו בהחלטת בית-משפט קמא. בכל הקשור בהחלטת כב' הרשם פוני, הרי שעיון בה מראה כי כב' הרשם הסתפק בשעתו בעצם העובדה שקיימת תשתית עובדתית לכאורה לקיומו של חוב וכי קיים חשש סביר לעניין נטל ההכבדה. אולם, מקביעה זו, לא ניתן לגזור את המסקנה, לפיה אין משמעות ליחס בין גובה החוב הלכאורי, מזה, לבין הבטוחה שעליה מושת העיקול, מזה. בחינה מעין זו, נעשתה רק בהחלטה המאוחרת יותר של בית-משפט קמא - היא ההחלטה מושא ההליך שלפניי. למבקשת אמנם טענות בכל הקשור לפיצוי המוסכם ומרכזיותו של רכיב זה בתביעתה. עניין זה יתברר, יש להניח, בגדרי ההליך העיקרי, אולם לעת הזו, האיזון שערך בית-משפט קמא בין רכיב זה ומשמעותו הנורמטיבית לבין העובדה שכבר הוטל עיקול על נכס מקרקעין אחר בשווי שצוין, הוא איזון שאינו מצדיק התערבות. כך בכלל, וכך בפרט, משעה שמסקנת בית-משפט קמא לא התבססה רק על נתון זה אלא גם על שיקולי מאזן הנוחות שבאו לאחר שבית המשפט התרשם באופן בלתי אמצעי מחקירת המשיב והמבקשת ומצא לקבוע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו של המשיב מן הטעמים שפורטו לעיל. בקביעות אלה, הכוללות קביעות שבעובדה, אין מקום להתערב במסגרת זו.

8.         התוצאה היא, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף בלא צורך בבקשת תגובה. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. עירבון שהופקד, ככל שהופקד, יושב למבקשת באמצעות בא-כוחה.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים, באמצעות הפקסימיליה.

ניתנה היום, ט' בחשון תשע"ב, 6 בנובמבר 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: